פסק-דין בתיק ת"א 899-05

אקדמות מילין

1.        התובע יליד 1983  ותושב העיר אום אלפחם. במהלך חודש נובמבר 1996  ובהיותו תלמיד כיתה ז' בבית ספר חטיבת ביניים ע"ש "אלראזי" בעיר מגוריו (להלן: "בית הספר"), היה מעורב בתאונה ,שאירעה בגרם המדרגות של בית הספר ,בדרך כניסת התלמידים  אל כיתות הלימודים (להלן: "התאונה"). כתוצאה מתאונה , הוא נפגע ונחבל ביד ימין. הוא נבדק בקופת חולים ואובחן אצלו שבר ב-Distal Radius Rt..ידו הושמה בגבס לשלושה שבועות. לאחר הורדת הגבס , הוא טופל בפיזיותרפיה.

2.         התביעה דנן, היא לפיצוי התובע על נזקי הגוף אשר נגרמו לו בגין התאונה. לית מאן דיפליג ,כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בגין התאונה. אציין,כי התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה ,ביום 11.6.2009, עוד בשלב קדם משפט ,והיא גם נדחתה כנגד הנתבעת 3  ,ביום 13.5.2010,בתום שמיעת ראיות הצדדים.

טענות התובע

3.        אליבא דתובע, התאונה קרתה בנסיבות כדלקמן: ביום 8.11.1996 שעה 8:00 או בסמוך לכך,הוא הגיע לבית הספר. בזמן ירידת התלמידים בנהירה במדרגות  ששבית הספר ובדרכם אל כיתות הלימודים,היו צפיפות רבה ודחיפות.הוא נדחף ע"י אחד התלמידים. רגלו נתקלה בתלמיד אחר,נפל במקום ונחבל קשות ביד ימין. נגרם לו שבר ביד ימין.במקום התאונה, לא נכח מורה תורן שיפקח על כניסת התלמידים  לתוך כיתות הלימודים.שני חבריו עזרו לו לקום. מורה הוזעק למקום התאונה. המורה הגיע למקום והורה לו לחזור לביתו ,ללא ליווי. הוא חזר ,בכוחות עצמו, לביתו. אביו לקחו לקופת חולים לצורך קבלת טיפול רפואי. ידו הושמה בגבס.

4.     התובע טוען, כי הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") נושאת באחריות לתאונה ולנזקיו. לטענתו, בזמן התאונה לא היו מורים אשר מתפקידם היה להשגיח ולפקח על התלמידים ועל תנועתם. הוא מבסס את עילת תביעתו על עוולות הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש], התשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה , לפי סעיף 63 לפקודה, והכל כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה. וכן, בענייננו חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" שבסעיף 41 לפקודה.

5.         התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק: נזק מיוחד - הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ,עזרת צד ג' והפסד השתכרות; נזק כללי - כאב וסבל,הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ,עזרת צד ג' והפסד כושר השתכרות.

טענות הנתבעת

6.        הנתבעת מכחישה, מנגד, הן את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה ,הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים.לדידה.התביעה לוקה  בשיהוי רב .היא הוגשה כ- 4 ימים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, חרף העובדה, כי מכלול העובדות הרלוונטיות  היו ידועות לתובע  במהלך כל השנים מאז קרות התאונה. בשל ההשתהות בהגשת התביעה, נגרם לה נזק ראייתי.

7.         וכן, הנתבעת לא נושאת באחריות לתאונה.היא קיימה את מלוא חיוביה והתחייבויותיה כלפי התובע.היא אינה אשמה בתאונה.התובע אשם,באופן בלעדי, לתאונה.לחילופין יש להטיל עליו אשם תורם מכריע.באשר לנזקים הנתבעים ,המוכחשים כשלעצמם, טוענת הנתבעת ,כי הם בלתי רגילים  ולא ניתנים לצפיה, מופרזים, מוגזמים ומשוללי כל בסיס עובדתי ומשפטי.אין קשר סיבתי בין הנזקים מחד  והתאונה והתנהגותה מאידך. פגיעתו של התובע בתאונה היתה קלה ,ממנה הוא החלים כליל.מכל מקום , התובע לא עשה דבר לשם הקטנת נזקיו.במקרה דנן, אין תחולה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו" .

  הפלוגתא

8.        הפלוגתא העיקרית, נסובה, למעשה, הן סביב שאלת אחריות הנתבעת לתאונה והן סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

מסכת הראיות

9.        מטעם התביעה, העיד התובע , אשר הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (ת/1), ומר פאדי מחאמיד, חבר ילדות שהיה עד לתאונה.(להלן:"פאדי").

10.       מטעם ההגנה, העיד מר וליד מחאג'נה ,מנהל בית הספר בזמן התאונה,שהקדים  והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (נ/3) (להלן:"וליד"). וכן ,הוגשו מטעה 3 מוצגים נוספים: נ/1 - תשריט גרם המדרגות; נ/2- תשריט בית הספר וגרם המדרגות ; ונ/4- תשריט בית הספר.

דיון

התאונה

11.        התובע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לתאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. הוא העיד, כי ביום התאונה הוא היה תלמיד בכיתה ז' בבית הספר.התאונה אירעה ביום 8.11.1996, סמוך לפני שעה 8:00.הוא הגיע לבית הספר. היו הרבה תלמידים. בזמן ירידת התלמידים בנהירה במדרגות בית הספר ,בדרכם אל כיתות הלימודים ,היו צפיפות ודחיפות.בזמן ירידתו במדרגות האמורות, והוא נדחף על-ידי אחד התלמידים שהיה מאחוריו. רגלו נתקלה בתלמיד אחר. הוא נפל במקום ,התגלגל, נפגע ונחבל ביד ימין. נגרם לו שבר ביד ימין. שני חבריו שהיו צמודים לו ,פאדי וערווה עאטף ג'בארין (להלן:"ערווה") עזרו לו לקום. ערווה הלך וקרא למורה. המורה הגיע למקום התאונה והורה לו לחזור לביתו ,ללא ליווי. הוא חזר, לבדו, לביתו. אביו לקחו לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי. בקופת החולים , הוא נבדק על-ידי הרופא המטפל ואובחן אצלו שבר ביד ימין. ידו הושמה בגבס , ושוחרר לביתו.  הגבס הורד לאחר שלושה שבועות. לאחר מכן, הוא עבר טיפול פיזיותרפי.אין לו נכות רפואית צמיתה בגין התאונה. (ת/1, סעיפים 1-41; עמ' 12, ש' 32-30; עמ' 13, ש' 1 - 12; עמ' 14, ש' 3 - 9, ש' 16 -23; עמ' 18, ש' 8 - 25).

12.       גם פאדי  חבר ילדות שליווה את התובע בשעת התאונה העיד, בעל-פה, לענייננו-שלנו. הוא העיד, כי התאונה אירעה כאשר מישהו דחף את התובע והוא החל להתגלגל ועצר באמצע המדרגות. ערווה, שנמצא כיום בחו"ל ,עזר לו להרים את התובע וקרא לאחד המורים אשר שלח את התובע הביתה .התובע הלך לביתו לבד ולאחר מספר ימים ראה אותו עם גבס. לא היו מורים ליד המדרגות. היה מאוד צפוף ולא היה מי שיעשה סדר. כולם התלמידים דחפו האחד את השני וצעקו. למחרת יום התאונה ,הוצבו במקום שני מורים, אחד ליד השער ואחד באמצע הלובי ופיקחו על הילדים. בפועל, הוא לא ראה את התלמיד שדחף את התובע , אך במדרגות היו המון תלמידים ודחיפות.(עמ' 4, ש' 3 -5, ש' 7 - 11, ש' 18 - 20; עמ' 6, ש' 2; עמ' 7, ש' 17 -19, ש' 26-23; עמ' 9, ש' 18 -28; עמ' 10, ש' 4 -5; עמ' 11, ש' 3 -14, ש' 21 -27).